Archive for the ‘בעניין אסטרולוגיה’ Category

בעניין אסטרולוגיה

ינואר 7, 2010

נשאלתי על ידי שני שואלים, האחד שאל מה דעת ההלכה בנושא אסטרולוגיה, והשני האם לפי התורה יש ממש באסטרולוגיה והאם מי שמאמין בתורה עליו להאמין באסטרולוגיה, והאם זה נכון שלפי הרמב"ם אין להאמין באסטרולוגיה.

.

א) בעניין "להאמין" באסטרולוגיה.
המילה "אסטרולוגיה" המקובלת בימינו יכולה להורות על שני עניינים שמבחינה תורנית הם נפרדים לגמרי.

שורש אמונת התורה הוא שהקב"ה ברא את העולם לגלות את כבודו לנבראים, שיכירוהו עד הגבול שחפץ לגלות עצמו להם, ושעל ידי כך ידבקו באהבתו ויראתו.
העולם יש בו צורות רוחניות מופשטות מגשמיות, שיש בהם מדרגות רבות ועניינים רבים, ויש בו את העולם החומרי שבו צורות אלה מלובשות בדרך של צמצום. כלומר כל מה שיש להשיג ולדעת מגילוי הקב"ה לברואיו אפשר להשיג מהתבוננות בעולם החומרי. כיוון שכל העולמות העליונים יש מצורתם בו.
בגמרא סוטה י"ז נאמר שתכלת של ציצית דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד.
מי שבאמת קולט בהתבוננות עמוקה את יפעת והוד והדר ושגב וזיו הרקיע הגשמי, יכול לקלוט את כבוד הבורא, יפעתו והודו, מעין מי שצופה בכסא הכבוד אם זכות שכלו ומדרגתו מאפשרים לו את זה.
וזה כיוון שהצורה הטהורה הנקראת כסא הכבוד, מתלבשת בחומר ברקיע ומצטמצם בו הודה ויפעתה והדרה.
ויש מעלה להתבוננות בעולם החומרי המצומצם, שרבדים יותר גשמיים ופשוטים בנפש קולטים את גילוי הכבוד, ולא רק הרבדים הגבוהים. לכן ההשגות היותר גבוהות ומופשטות הן רק אחרי ההתבוננות במה שיש להשיג בעולם החומרי.

כל אדם יש לו להתבונן בעולם החומרי, ודי לו בזה לבא לאהבה ויראה ודבקות ככל מה שראוי לו.

יחידי סגולה הבאים בסוד ה', זוכים להתקרב עוד, ואחרי ההתבוננות בעולם הגשמי הם זוכים כפי מדרגתם לצפות בעולמות מופשטים גבוהים יותר, בהם האור בגילוי יותר. כמו שהדרת הרקיע היא יותר בגילוי מהדרת התכלת של ציצית.

אותם יחידי סגולה שמרוב חסידותם וקרבתם אל הבורא זכו לצפות בבריאה המופשטת, בה האציל את גילוי כבודו באופן יותר מאיר, כתבו על מה שצפו בו. ומדבריהם אנו יודעים שמלבד עוד הרבה עניינים, ולא במקום מרכזי, בכלל העולמות העליונים יש גם מזלות כוכבים ועוד עניינים שקשורים למערכות הכוכבים, ושהשפעת שפע הבורא אל העולם הגשמי נאצלת מאיתו דרך צינורות שפע שברא, שחלק לא מרכזי מהם הם גם המזלות.
ספר מומלץ על עניינים אלה הוא בני יששכר מהאדמו"ר רבי צבי אלימלך מדינוב, שמביא גם את דברי הספר הקדמון "ספר יצירה" שעוסק בזה.

גם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ג' מביא את עניין שתים עשרה המזלות כחלק ממערכת העולמות העליונים.

לחכמה זו אין שום קשר למה שהיום מכנים אסטרולוגיה. אלה דברים שרק יחידי סגולה העומדים בסוד ה' יש להם ידיעה בהם. העיסוק בהם הוא רק מתוך עיסוק באהבת הבורא ולבוא בסתר קרבתו. עליהם נאמר וכבוד אלוהים הסתר דבר, ואת צנועים חכמה. אין לזה שום שייכות לשום עניין הקשור לאנשים מן השורה ובוודאי לא לשום שימוש לשום צורך.
אם מישהו מהבאים בסוד ה' באמת, מברך או מייעץ או כותב קמע, זהו מכח חסידותו שהקב"ה שומע לתפילתו, והוא יודע איך לפנות אליו על פי מידותיו, ואין לזה שייכות לשאלה אם הוא בקי בחכמת האסטרולוגיה.

במקרא מסופר על אצטגניני מצריים. בזמן הגמרא היו מעמי הנכרים שהיו נקראים כלדאים, או כלדיים, והיו חוזים בכוכבים.
הכישוף באופן כללי, על צורותיו השונות, מכשפים, מעוננים, חוברי חבר, מנחשים, וכיו"ב, הוא לימוד איך להשיג השגות בכוחות רוחניים בעולם כדי להשתמש בהם לצרכי האדם. אם כדי להשיג ידיעות, או לפעות פעולות, או לחזות את העתיד. האסטרולוגיה היא אחת מהחכמות האלה.
אין "אסטרולוגיה יהודית" או אסטרולוגיה על סמך מקורות יהודיים. אם מישהו טוען כך בהכרח הוא טועה או רמאי. בכל המקורות העוסקים בזה יש הבחנה חדה לחלוטין. העיסוק ה"יהודי" במזלות הוא חלק מפרד"ס התורה והוא חלק מעמל התורה בחלק הסוד שבה, ואינו חכמה שימושית ואין מגלים אותו למי שלא ראוי לבוא בסוד חכמת הנסתר.
האיצטגנינות והכלדיים הם חכמות של אומות העולם. יש מהיהודים שלמדו חכמות אלה מאומות העולם. כמו שלמדו מהם אסטרונומיה, חשבון וגיאומטריה, רפואה ועוד. כדי להורות מותר ולפעמים גם חובה ללמוד מהם גם את חכמות הכישוף למיניהן. רק כדי ללמוד ולדון, ולא כדי לעשות. אבל עדיין אלה חכמות של אומות העולם ולא חלק מהתורה, ואין לחכמות אלה, ואסטרולוגיה בכללן, שום קשר ליהדות. כמו שאין "גיאומטריה יהודית".

אפשרי שתהיינה במציאות חכמות כאלה, ושהן אכן תפעלנה. כיוון שהעולם הגשמי מלובשת בו נפש רוחנית מופשטת שהיא בו כמו נפש בגוף האדם. ויתכן שכל אדם, בלי קשר לצדקתו או רשעתו, ילמד להכיר את הכוחות הרוחניים, וילמד לעשות מעשים בכוחם, או לצפות דרכם בכל מיני דברים.

כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ב הלכה א:
"אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם".

משמע שכלל את האיצטגנינות בכלל החכמות כמו רפואות וחשבון, ולא בכלל דרכי המעוננים וכו'.

אמנם יש בעיה יסודית בחכמה זו.
רוב חכמות הגויים נובעות מצירוף של תפישת החושים עם שכל אנליטי.
חכמת האיצטגנינות אינה יכולה להיות מושגת בדרך זו על ידם.
הדרך היחידה להשיג את חכמת האסטרולוגיה היא על ידי צפייה מיסטית, ואחר כך בלימוד ממה שכתבו אותם אלה שצפו.
צפייה מיסטית מעיקר טבעה אינה יכולה להיות מדוייקת, מנופה ומבוררת מטעויות, ואינה יכולה להיות שלמה ושיטתית.
לכן מי שהוא מדען שיטתי, אינו יכול להסכים לקבל שום ידע שמקורו בצפייה מיסטית, כאמיתות מדעיות. ועליו לפסול מראש את כל הידע שהושג בדרך זו כדברי הבל.
ההגדרה של זה כדברי הבל אינה אומרת שלעולם לא יהיה בזה משהו אמיתי. ואפשר גם שיהיה אנשים שיגיעו על ידי זה לכך שרוב דבריהם אמיתיים ומתקיימים.
אבל אין שום וודאות בשום דבר מזה. כיוון שהוא מושג רק על ידי צפייה מיסטית, אין כאן חוקיות ושיטתיות, ואין שום דרך לדעת כמה מזה יהיה נכון וכמה לא יתקיים.

לכן הרמב"ם הגדיר כל חכמה זו כדברי הבל כהגדרה שנובעת מהכללים המדעיים.
ראשונים אחרים הקשו עליו שבגמרא בכמה מקומות נכתב שצדקו החוזים בכוכבים. וכן שרואים במציאות שהרבה מדבריהם מתקיימים.
הרמב"ם מסכים שבמציאות הרבה פעמים הם צודקים. רק דבר שהרבה פעמים צודק, והרבה פעמים גם הוא דמיונות בטלים, ואין דרך להבחין, הרמב"ם אומר שמבחינה מדעית כולו מוגדר כדברי הבל.

מלשונו של הרמב"ם באגרתו לחכמי מארשילייא מבואר שהפסילה היא משום השיטתיות המדעית, ולא מכח ליקוט מעשיות וסיפורים שאסטרולוג פלוני צדק או טעה:
"דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים.
הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות.
והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.
והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים עליהם השלום ומן הצדיקים.

וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,
וזה האמנתי בו מפני הדעה.
אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו].
[הערת הכותב: מכאן מבואר שלפני שהרמב"ם בודק במציאות האם יש ממש בחכמה שלא הושגה באחת משלוש דרכים אלה, הוא מגדיר אותה מראש כפתיות. כיוון שאינה עומדת בכללים מדעיים אין לקבל אותה. ואין סתירה לדבריו אם במציאות יש פעמים שמתקיימים דבריהם. כי הבחינה היא מכח דרכי השגת הידיעות ולא ממבחן המציאות האם הן מתקיימות]

וכן צריכים אתם לידע, שכבר חיברו הטיפשים אלפי ספרים, וכמה אנשים גדולים בשנים, לא בחכמה, איבדו כל ימיהם בלמידת אותם ספרים, ודימו שאותם ההבלים הם חכמות גדולות, ועלה על ליבם שהם חכמים גדולים, מפני שידעו החכמות ההן.
שהדבר שטועים בו רוב העולם, או הכל, מלבד אנשים יחידים, השרידים אשר יי' קורא, הוא דבר שאני מודיע לכם, והוא החולי הגדול והרעה החולה: שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים, יעלה על לבו בתחילה שהם אמת. וכל שכן אם יהיו הספרים קדמונים.
ואם התעסקו אנשים רבים באותם ספרים, ונשאו ונתנו בהם, מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו: וכי לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים?

[הערת הכותב: שוב רואים שהרמב"ם עוסק בשאלה מה התוקף המדעי-ביקורתי של דרך השגת הידיעות, ולא דן במעשיות עצמן שפלוני אמר כך או כך ונתקיים או לא. שאחרי שפסל את השיטתיות המדעית של זה, כבר אין אין משמעות לדון במקרים מסויימים].

וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.
ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.
ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו.

דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה.
כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו.
ומאותם הספרים נתברר לי טעם כל המצות שיעלה על לב כל אדם שאינם דברים שיש להם טעם אלא גזרת הכתוב.
וכבר יש לי חבור גדול בעניין זה בלשון ערבי בראיות ברורות על כל מצווה ומצווה. ולא לכך הוצרכנו עתה, ואני חוזר לעניין שאלתכם.

דעו רבותיי שכל אותם דברים של גזירת הכוכבים, שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך, ומולדו של אדם ימשוך אותו שיהיה כך ויארע לו כך ולא יארע לו כך – כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל וטיפשות הם.
וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים.

ומעולם לא נתעסק בעניין זה, ולא חבר בו ספר אחד מחכמי יון, שהם חכמים ודאי.
ולא חברו אותם החיבורים כולם, ולא עשו אותו הטעות, שקראו אותה 'חכמה', כי אם חכמי הכשדים והכלדיים והמצריים והכנעניים, וזו הייתה אמונתם ודתם באותן הימים.

אבל חכמי יון, והם הפילוסופים שחיברו בחכמות ונתעסקו בכל מיני מדע, מהתלים ושוחקים ומעליבים את אלו הארבע אומות שאמרתי לכם, ועורכים ראיות לבטל כל דבריהם, שורש וענף.

וגם חכמי פרס הכירו והבינו שכל אותן החכמות שעשו הכשדים והכלדיים והמצרים והכנענים הם שקר וכזב.

ואל תדמו בנפשכם שאותם הדברים [שאמרו חכמי הכשדים] אין שום ראיה להם, ולפיכך לא נאמין בהם, אלא ראיות ברורות ונכוחות שאין בהם דופי יש לי לבטל כל אותם דברים. ולא ידבק בהם כי אם פתי שיאמין לכל דבר או מי שירצה לרמות אחרים".

הנימוקי יוסף, הובא בבית יוסף יורה דעה סימן קע"ט, חולק על השיטתיות המדעית של הרמב"ם, וסבור שניתן לבסס חכמה הראויה לשם חכמה גם על מקורות של צפייה מיסטית, בתנאי כמובן שהיא נעשית בידי אלה שיש להם את היכולת לברר בה דברים ברורים.

זה לשון הנימוקי יוסף:
"וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם. אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך.
על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזירת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לשנות ולעשות כחפצו.
ומצינו ברבי עקיבא [מסכת שבת קנ"ו ב'] במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה [במה שאמרו לו כלדאים על בתו], והוה דאיג אמילתא טובא [והיה דואג על הדבר הרבה] ולבסוף נעשה לה נס בזכות הצדקה.
ומיהו רבותינו ז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים. ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע.
ואמרו על זה מנין שאין שואלין בכלדיים תלמוד לומר תמים תהיה עם יי' אלהיך.
והרמב"ם ז"ל (פרק י"א מהלכות עבודת כוכבים הלכה ט') כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל".

יש לדייק בדברי הנימוקי יוסף, שגם כשכתב שהיא חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה להנהיג עולמו כך, הוא מדבר על הנכרים הוברי שמים החוזים בכוכבים, ולא על חכמי התורה מכח חכמת התורה שבהם.

מתוך ארבעה שנכנסו לפרד"ס, רבי עקיבא היה זה שנכנס בשלום ויצא בשלום. והקב"ה הראה למשה את רבי עקיבא שדורש על כל קוץ ואמר שהיה ראויה התורה שתינתן על ידו. והוא היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי, בספר הזוהר נאמרם עליו דברים נשגבים ועל כוחו בחכמת הנסתר.

כשחלה רבי אליעזר אמר [סנהדרין ס"ח א']:
"ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות, בנטיעת קשואין. ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף.
פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין.
אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין.
אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן. למדני עקירתן.
אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד".
והרי שהיה בקי בעניינים כעין אלה.

מבואר כאן דבר מופלא ונורא ונוקב עד התהום. עם כל עוצם ידיעתו של רבי עקיבא בכל סתרי תורה, ובוודאי ידע כל מה שיש בתורת הקבלה בענייני מזלות וכוכבים, בכל זאת הוא לא השתמש בזה בעצמו למטרות של אסטרולוגיה. והיה תלוי במה שיאמרו הכלדיים. גם כשהיה חשש לחיי בתו והוא האמין שיש חשש, ולדעתו היה מצב של פיקוח נפש, עדיין היה תלוי במה שאומרים הכלדאים. ולא השתמש בידיעות שיש לו על המזלות והכוכבים כדי לדעת מה יעלה בגורל בתו.
אפשר שסבר שלהשתמש בחכמת הקבלה למטרות אסטרולוגיה הוא יהרג ובל יעבור משום עבודה זרה. ואפשר שבאמת לא ידע להשתמש בה למטרות כאלה, כי לא למד את זה כחכמה שימושית. ורק הלכות כישוף בנטיעת קישואין למד מרבי אליעזר גם את הצד השימושי מרבי אליעזר כדי לדון מי שמכשף. וכמו שאמרו שעל סנהדרין ללמוד זאת מטעם זה.

כמה מוסר ותוכחה יש מכאן כלפי אלה שמתיימרים להשתמש בכתבי קבלה שאינם מבינים מהם כלום כדי לרמות את ההמון כאילו יש בידיהם אסטרולוגיה על פי הקבלה או נומרולוגיה וכל כיו"ב מכח שלדעתם הם מקובלים גדולים יותר מרבי עקיבא.

.

ב) לגבי השאלה האם מותר מבחינה הלכתית לשאול בעצת אסטרולוגיה.
שייכים בזה שלושה דינים לאיסור:
איסור לאו מהתורה "לא תעוננו" לשיטת הרמב"ם והטור.
איסור לאו מהתורה לשיטת הטור משום "לא תנחשו".
מצוות עשה, "תמים תהיה עם ה' אלהיך".

סנהדרין ס"ה ב':
"תנו רבנן: "מעונן". רבי שמעון אומר: זה המעביר שבעה מיני זכור על העין.
וחכמים אומרים: זה האוחז את העינים.
רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח וכו'" עיין שם.

כתב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק יא, ח-ט:
"איזהו מעונן? אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע. יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית. שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים. וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר "לא תעוננו".
וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה".

ומבואר שהביא את דברי רבי עקיבא להלכה, וסבור שמדובר המחשב עיתים ושעות על דרך איצטגנינות. שהיא חכמת האסטרולוגיה.

דברי הרמב"ם האלה הובאו גם בטור יורה דעה סימן קע"ט.

בטור שם סבור שמלבד איסור לא תעוננו, יש בזה גם משום איסור לא תנחשו. שכתב:
"מנחש, האומר פתי נפלה מפי, או מקלי מידי, או בני קורא לי מאחרי, או שצבי הפסיקו בדרך, או שעבר נחש מימינו, או שועל משמאלו. פירוש באחד מאלו שארעו לו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת אחריו לדרך, או שלא להתחיל בשום מלאכה, כי לדעתו לא יצלח. וכן אלו ששומעין ציפצוף העופות וקול החולדה ואומר דבר פלוני יהיה או לא יהיה. או אלו שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת".

בשולחן ערוך יורה דעה קע"ט סעיף א' כתב:
"אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג) (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכל שכן דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו)".

מקורו הוא מהגמרא פסחים דף קי"ג ב':
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: מניין שאין שואלין בכלדיים, שנאמר (דברים יח) "תמים תהיה עם ה' אלהיך".
ועל פי תוספות שבת קנ"ו ב', שכלדיים היינו חוזים בכוכבים ולא כרש"י שפירש בעלי אוב.

איסור לאו של לא תעוננו או לא נתחשו, נאמר על האסטרולוג בעצמו, או על מי שעושה פעולה מתוך אמונה בדבריו. אבל לא על מי שרק שואל לדעת אם מישהו ימות או יחיה וכיו"ב, שרק רוצה לדעת ולא שמכוון פעולותיו לפי זה.
לכן הוצרך לומר שהאיסור הוא משום "תמים תהיה" ולא משום "לא תעוננו".

יש שני דרכים בזה האחת ששואל דרך ניחוש. שאומר בזמן שעולה כוכב פלוני אין לצאת לדרך. כמו שאומר אם נפלה פיתי מפי אין לצאת לדרך.
ודרך שניה היא דרך חכמה. ששואל את האצטגנין שיעיין בחכמתו ויודיענו מה סדר הכוכבים וכיצד הם משפיעים.
לשיטת הרמב"ם והטור שתי הדרכים אסורות. לשיטת הנימוקי יוסף שהבאתי לעיל, רק דרך ניחוש אסורה.

בריטב"א שבת קנ"ו ב' מחלק שלשאול אסור אבל אם אמרו לו, מותר לחשוש לדבריהם ולתת צדק והתפלל כדי להעביר רוע הגזירה.
לשון הריטב"א:
"עובדא דרבי עקיבא דדאיג אמאי דאמרו כלדאי וחייש למילתייהו [שדאג על מה שאמרו כלדאים וחש לדבריהם], לא קשיא אמאי דאמרינן בסנהדרין (פסחים קי"ג ב') שאסור לשאול בכלדיים משום [תמים] תהיה.
דהתם [ששם] לשאול מהם דבר הוא דאסור, אבל אם אמרו לו מעצמם דבר של דאגה ראוי הוא לחוש לדברים, כי הרבה פעמים אומרים האמת בעתידות. כדכתיב (ישעיהו מ"ז י"ג) "מאשר יבאו עליך". "מאשר" ולא "כל אשר" [הכוונה יש חלק מדבריהם שאומרים האמת, אבל לא כל דבריהם אמת].
ואם כן החסיד יחוש לדבריהם לבקש רחמים ולעשות צדקה בד"ק וכיוצא בו שהם מדברים שמבטלים את הגזירה, דהא קיימא לן שאין מזל לישראל ותשובה ומעשים טובים מבטלים גזרת הכוכבים".

מכיוון ש"תמים תהיה" הוא מדין תורה, להלכה יש ללכת בו כדברי המחמיר, ולאסור גם בדרך חכמה וגם אם אמרו לו מדעתם ולא שאל אותם.
ובפרט שהרמב"ם הוא עמוד גדול בהלכה, והטור הסכים איתו. וכל שלא הוכרע נגד דעתו בשולחן ערוך או בהכרעת רוב הפוסקים האחרונים העיקריים, אין מקום לזוז מדעתו.
מכללי הפסיקה של השולחן ערוך הוא לפסוק לפי הרי"ף רמב"ם ורא"ש.
דעת הרי"ף לא נתפרשה כאן. ודעת הטור בסתמא הוא גם דעת הרא"ש.
לכן נראה לעניות דעתי שאי אפשר לסמוך להקל באיסור תורה על הנימוקי יוסף והריטב"א.
זהו מה שנראה לפום ריהטא. אין בזה פסק גמור כיוון שלא יכולתי כעת לעיין בכל דברי הפוסקים והתשובות בזה.
אינני יודע גם כמה כדאי לפשפש אחר קולות בזה, כיוון שהנימוקי יוסף כתב גם על הדרך שלדעתו מותרת: "ומיהו רבותינו ז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים. ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע".

בדברים י"ח ט-י"ג נאמר:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:
כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".

רש"י כתב על הפסוק:
""תמים תהיה עם ה' אלהיך". התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות. ואז תהיה עמו ולחלקו".

וברמב"ן שם כתב:
"וטעם "תמים תהיה עם ה' אלהיך", שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים.
ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל.
ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו.
ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה, ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע.
וזה דעת אונקלוס, שלים תהא בדחלתא דה' אלהך, שלא תהיה חסר ביראתו, כי "תמים" הוא השלם בדבר, כמו שה תמים (שמות יב ה) שאין בו מום ושום חסרון. וזו מצות עשה, וכבר הזכרתי זה בפסוק והיה תמים (בראשית יז א)".

במלבי"ם כתב שתמים תהיה נאמר גם על האופן המותר מבחינה הלכתית:
"תמים", מציין שאין לבו חלוק. רצונו לומר, אם תהיה תמים עם ה', ולא תפנה עמו לבקש לדעת עתידות ע"י מעוננים, ואף לא ע"י אופן המותר, כי תסמוך על ה', כי הוא יכין העתידות עליך לטוב, אז חלקך עם ההשגחה הפרטית.
ואין צריך לך לחקור על העתיד לבא, או לעונן על שעה מוצלחת וכדומה. כי כל זה יכין ה' לטובתך, מצד שהוא אלהיך, ומאתו מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו""

.

ג) לעניות דעתי יש עוד להוסיף מילים לגבי התמימות בעניין זה.

הנה נפש האדם, מהיותה דבר חי, יש בה פנים רבות ובחילוף הזמנים והמצבים פעם שולט פן זה ופעם פן זה.
נניח שיש לי חבר ראובן. והאסטרולוג אומר לי שמכיוון שנולד בזמן פלוני טבעו שהוא אוהב צבע ירוק.
המציאות האמיתית היא שגם אם אהבתו לצבע ירוק היא יותר עיקרית בטבעו, הרי שבכל רגע, לפי חילופי הלך הנפש הוא יאהב צבע אחר.
אם אני רוצה להיות באמת קרוב אליו נפשית ולאהוב אותו באמת, אני רוצה לדעת מה ברגע הנוכחי אוהב ראובן. ולדעת שברגע זה הוא אוהב צהוב וברגע שאחריו כחול. כך אני מתחבר איתו בעצמו באופן חי.
אם אני שומע לדברי האסטרולוג, הרי שזה חוסם מלהרגיש ולהבחין בכל רגע מה הוא ראובן ברגע זה, ובחילופי הלך הנפש שלו. אלא זה מגדיר אותו בכמה הגדרות קבועות וסגורות. ומעתה ראובן בשבילי הוא רק הגדרה א' או ב' או ג' כפי שאמר האסטרולוג, הגדרה מתה. וכך אני ניגש להתייחס אליו מראש. ואין כאן משהו חי שמשתנה ללא הרף ויש לו אפשרות להיות כל דבר, ובכל רגע הגישה אליו וההתחברות איתו מחייבת אותי להיות שונה בהתאם אליו.

בגלל האסטרולוג כשהוא יהיה עצוב אביא לו מתנה ירוקה, אפילו אם הצורך הנפשי שלו יהיה לקבל באותו רגע מתנה כחולה. כי יותר קל להאחז בהגדרות מאשר להיות קשוב בכל רגע ורגע מתוך הלב. זו גם הסיבה שאנשים נמשכים לאסטרולוגיה. יותר קל להם לסדר את עולמם בכמה הגדרות סדורות, מאשר כל הזמן לפתוח את הלבלעולם רב פנים ומשתנה.

וזה לא רק לגבי יחס אל חבר, אלא כך הוא לגבי יחס לכל דבר ועניין בחיים. תמימות היא להיות קשוב ופתוח לכל מה שקורה, לכל דבר בחיים, ולהתאים את עצמך אליהם, לפי מה שבאותו רגע. וכשמתחלף, אתה משנה את עצמך ומתאים עצמך לקבל ולהתחבר עם מה שקורה עכשיו. ולא להיות קשה-עורף שתמיד נשאר קבוע לפי הגדרות נפשיות שהגדיר לו [אין הכוונה כאן לידיעות ואמונה שהן וודאי צריכות להשאר קבועות], וגם אם המציאות מתנגשת בו אינו מקשיב ונפתח ומוכן להשתנות, אלא נשאר בשלו.
כך האדם מחובר למה שאלוהיו מורה לו. שהשתנות המציאות היא מעשה אלוהיו. ואם הוא מקבל הכל כמו שהוא, באהבה ופתיחות וקבלה והשלמה ופיוס וענווה וגמישות, בלי קשיות עורף, הרי שהוא הולך בתמימות אחרי אלוהיו כצאן אחר הרועה.

נאמר בראשונים שעיקר מהות להיות חכם הוא שיכול לומר טעיתי.
לדעתי יותר נכון לפרש שמה שהיה יכול למנוע ממנו לומר טעיתי, אינו שמשקר במצח נחושה וגאווה לומר לא טעיתי גם כשיודע שטעה. שזה פרא אדם, ובכלל אין מקום לדון בו אם הוא חכם או לא. אלא מדובר שנפשית יש לו כובד ונוקשות ומעצור להשתנות ממה שהיה ולהתחדש.
ומעצור זה מונע ממנו מלהיות מחובר באמת מבחינה נפשית למציאות שבאותו רגע. ועיין בתלמוד מוסבר, במאמר על דעת ויראת שמיים, שנתבאר שזה עיקר עניין דעת.


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 59 שכבר עוקבים אחריו