בעניין הדלקת שמש בחנוכה

נשאלתי בעניין הדלקת שמש בחנוכה. שרבים מבני הישיבות נוהגים שלא להדליק שמש כיוון שמשתמשים לאור החשמל, ולא לאור נרות חנוכה. ואומרים שכן נהג הרב מבריסק. האם נכון לנהוג כך לכתחילה גם כשאין טירחה וחסרון כיס ניכר להדליק שמש?

שולחן ערוך אורח חיים סי' תקע"א סעיף ה':
"נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו. ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר. ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו. וצריך נר אחר להשתמש לאורו. ואם יש מדורה אין צריך נר אחר. ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר".

ובביאור הלכה שם כתב:
"וצריך נר אחר להשתמש לאורה – פי' רש"י משום הכירא. ורוצה לומר שאפילו אם לא ירצה כלל להשתמש לאורה, מכל מקום צריך נר אחר שיהיה היכולת בידו להשתמש לאורה ועל ידי זה מינכר שהנר הראשון הוא לשם מצוה. דאל"ה [שאם לא כך] כיון שעומד על השולחן יאמרו שלצרכו הדליקה. ונראה דוקא במניחה על שולחנו אבל כל שמניחה סמוך לפתח אין צריך לנר אחרת אע"פ שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש לאורה לאיזה תשמיש. אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה. כ"כ המאירי עי"ש. ועיין בפמ"ג שכן משמע ג"כ מתשובת רמ"א. ועיין בסוף סימן תרע"ח סעיף קטן ג' במגן אברהם דאפילו מי שאין לו אלא נר אחד [ונר אחרת להדליק לשמש לאורה אין לו] מ"מ ידליק את הנר ויברך עליה. ומ"מ לכתחלה בודאי יזהר שלא להשתמש לפניה".

בסימן תרע"ג סעיף א' כתב בשולחן ערוך:
"ונוהגים להדליק נר נוסף, כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה.
הגה – ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר (מרדכי)".

הרי שכתב השולחן ערוך שנוהגים להדליק נר נוסף מלבד השמש כדי שאם ישתמש יהיה לאורו. ועל זה חולק הרמ"א בהגה שאין צורך בעוד נר נוסף חוץ מהשמש, כי אפשר לשם כך להניח אצלן השמש.

ואכן מנהג קהילת ארם צובא כמרן השולחן ערוך להדליק שני שמשים.

וצריך עיון, שהרי זה כל עניינו של השמש שאם ישתמשו יהיה התשמיש לאורו, ובזה הוא גורם היכר שהנר מצווה הוא לשם מצווה. ואם כן מכיוון שלזה נועד השמש, מהיכי תיתי לנהוג להדליק נר נוסף שיהיה התשמיש לאורו?

עוד צריך עיון, מדין הגמרא הנר הנוסף שמדליקים להיכירא אינו גבוה יותר או שונה באיזה דבר מנר של מצווה. ולמי שרואה אין היכר איזה משני הנרות הוא נר של מצווה. ויש גם שנוהגים להדליק שני נרות לשימוש כמו שכתבו בפוסקים, ואין היכר כלל על ידי השמש שיש כאן נר מצווה.

עוד צריך עיון, שהבאר היטב בסימן תרע"ג סעיף קטן ז' כתב שאין להשתמש באור השמש תשמיש מגונה ובוודאי לא לשחק קלפים לאורו. ומה שייך לנהוג בשמש כבוד, הרי הוא נר של חולין. וזה כל עניינו שמתוך שיש נר של חולין ניכר שהנר של מצווה הוא למצווה? האם לפי הבאר היטב בבית שיש בו נר חנוכה יהיה אסור תשמיש מגונה לאור החשמל כיוון שהחשמל הוא השמש? לא שמעתי מישהו שעושה כך.

הנראה לעניות דעתי בכל זה, שמה שנאמר בגמרא שיש להדליק נר נוסף, הכוונה אינה שאחרי ההדלקה במציאות של הנרות יהיה ניכר למי שרואה אותם שהם נרות מצווה. אלא הוא דין במעשה של האדם המדליק.

(באופן כללי יש לדון הרבה בהדלקת נר חנוכה, מה היא עיקר המצווה, האם מעשה הגברא שמדליק, או מציאות הנר הדלוק בפתחו. שניהם וודאי בכלל המצווה, אבל יש לדון מה הגדר של כל אחד מאלה ומה חלקו במצוות הדלקת הנר. אי אפשר כאן לדון בזה, שהוא עניין דק וארוך).

בדין נר נוסף חידשה הגמרא שיש דין במעשה ההדלקה שיהיה ניכר בצורת מעשהו שמה שמדליק הוא נר מצווה. בפשטות זהו משום שצריך שיהיה מעשה פרסומי ניסא, ולכן צריך שיהיה היכר במעשה.
שהרי בכל התורה די שמכוון שהוא מעשה מצווה ואין צריך מעשה מיוחד שיכיר שמעשהו הוא מעשה מצווה.

אם מדליק בחוץ, מה שהוא בחוץ גורם שהוא מעשה ניכר לשם מצווה, שאין צורך ואין דרך להדליק בחוץ. אבל אם מדליק בביתו הצריכוהו לעשות מעשה המכיר שהדליק לשם מצווה, וזהו על ידי שמדליק עוד נר. לכן לא היה פשוט למגן אברהם סוף סימן תרע"ח שאם יש לו רק נר אחד ולא מדליק שמש יוצא ידי חובה, ואפילו לא ישתמש לאורו.

עולה מזה שהדלקת השמש היא חלק מעצם גוף מעשה מצוות הדלקת הנר ופרסומי ניסא. לכן לא ישתמש לאורו בתשמיש של גנאי. וזה דווקא בשמש שהדליקו בכוונה לשם מצווה כחלק ממצוות הדלקת נר חנוכה, ולא באור חשמל שממילא דולק.

בזה יובן מה שכתב מהרי"ל הובא בקב הישר:
"שהשמשים הם קדושה יתירה יותר מנר חנוכה כמו שכתב הרב הגאון מהרי"ל ז"ל הרמז: 'שרפים עומדים ממעל לו', רוצה לומר שהשמשים עומדים ממעל להל"ו נרות של חנוכה. על כן המזלזל במצוה זו [כלומר מצוות הדלקת השמש] בודאי ענשו יהיה קשה מאד. וכל מי שמדקדק במצוה זו ואינו מזיז את השמש ממקומו יזכה לראות נרות העתידין להדליק בבית קדשנו במהרה במהרה בימינו אמן".

טעמו נראה משום שהשמש הוא חלק מגוף מעשה המצווה והוא שגורם לנר להיות נר מצווה, לכן נחשב כסיבה לו ומעלתו גבוהה יותר.

מכיוון שהשמש הוא דין בעשיית מעשה ההדלקה, וחלק ממנו, נהגו לכבדו כמו נר חנוכה ולא להשתמש לאורו לחעשה, והדליקו נר נוסף להשתמש לאורו, הוא הנר שכתב בשולחן ערוך סי' תרע"ג שהוא מלבד השמש.
ובהגה הסכים לזה, רק כתב שעדיף יותר להשתמש באור השמש, שמותר מהדין, כי הנר הנוסף יגרום שלא יהיה ניכר כמה נרות הדליק, ואינו מקיים ההידור של מוסיף והולך. עיין שם במשנה ברורה.

עולה מזה שכל שמדליק בתוך הבית מן הדין לכתחילה להדליק נר מיוחד לשם שמש, ולא לסמוך על אור החשמל.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “בעניין הדלקת שמש בחנוכה”

  1. כולל מאור תורה ברוקלין Says:

    לכבוד הגאון מחבר התשובה שליט"א,

    למדנו בכולל את תשובתו הנפלאה בעמקות וישרות, והאירה את עינינו.
    מורנו הגאון ראש הכולל שליט"א ביקש שנמסור לכבודו שמעתה בל"נ ידליק שמש ליד כל חנוכיה שמדליק בבית, אע"פ שעד עתה לא הדליק כמנהג בית בריסק. ושהוא מודה לו על שזיכהו בזה.

    ביקרא דאורייתא
    אליעזר לוי
    בשם כולל מאור תורה ברוקלין

  2. דוד Says:

    "שיהיה ניכר בצורת מעשהו שמה שמדליק הוא נר מצווה". האם הברכה לא ממלאת את הפקיד הזה? או שמא הכוונה היא שגם לאחר ההדלקה והברכה ניתן יהיה לראות שזהו נר מצווה? והאם שימוש בחנוכיה בחנוכה או בפמוטות בערב שבת לא ממלא תפקיד זה?

  3. נראה לכאורה Says:

    באופן כללי, כשחז"ל קבעו גדרים הלכתיים, גם אם נתנו טעם לדבריהם, אין הכוונה שהגדרים ההלכתיים משועבדים לטעם.
    גם המצוות מדרבנן נאמרו למשה מסיני, והם דברים עליונים שהיו גנוזים אצל הקב"ה הרבה לפני שנברא העולם. ושרשם לחלוטין אינו בתחום ההשגה שלנו. זהו גם כלל שמבואר אצל פוסקי ההלכה שגם אם אמרו חכמים טעם לדבריהם, תמיד צריך להניח שיש עוד טעמים שאין אנו יודעים, ואי אפשר לנטות מהגדרים שהם קבעו על סמך הטעם שאמרו. גם אם לפי הטעם שהם אמרו זה מסתבר והגיוני לגמרי. אפשר לשאול אם כן למה בכלל אמרו טעם לדבריהם ולא רק הלכות סתומות. באתר "תלמוד מוסבר"
    gmara.wordpress.com כתבתי מאמר על טעמי המצוות והעניין הזה מבואר שם יותר באריכות. וגם במאמר על דברי סופרים.

    מה שכתבתי שהעניין תלוי דווקא בזמן פעולת ההדלקה ובצורת מעשה ההדלקה, ודווקא באופן שנאמר, ולא במה שרואים אחרי ההדלקה, או בפמוטים וחנוכיה וכיו"ב, זהו משום שכך היה נראה לי שעולה מדקדוק לשון הפוסקים, ולפי מה שלמדתי מרבותי מה שנקרא "דרך לימוד", כלומר הדרך איך לנסות לראות ולהגדיר את צורת גדרי הדינים העמוקה מתוך הלשון של הגמרא והפוסקים.
    אם נראה עולה מדקדוק דבריהם שכך הם הגדירו את ההלכה, די לנו בזה. ומכאן ואילך אין להשתמש בהגיון שלנו לפי הטעם שאמרו לחדש גדרים אחרים. השימוש בחשיבה ובהגיון שלנו, מטרתו רק להבין מה הם אמרו בגדרי הדין. ולקבל את זה כמו שזה, מתוך הכרה שזו תורה משמיים שאנו נוגעים בה רק בקצה הקצה כטיפה מהים ומקבלים אותה כמו שהיא. שאמנם עמלים להבין, אבל לא מגדירים שום דבר בעצמנו, ועמלים להבין רק בתוך הדרך לימוד שנמסרה לנו, ולא "בגובה העיניים" של חז"ל.

    לגבי עצם הנושא, הברכה והחנוכיה והפמוטות, אינם מגוף מעשה המצווה עצמו. הם דברים שמסביב.
    זה לא שמוטל עלינו לפרסם את הנס. הרי לא צריך לתלות שלטים מוארים ולתקוע בחצוצרות. ולא יוצאים בזה ידי חובה. מוטל עלינו לקיים "מעשה מצווה" שצורתו היא מעשה של פרסום נס.

    כמו שבפסח וסוכות אין זה שמוטל עלינו לזכור את יציאת מצריים. אלא לקיים מעשה מצווה שצורתו היא של זכירת יציאת מצריים. לכן אם יקיים ישיבת סוכה שיש בה דופן שלישית פחות מטפח לא יצא ידי חובה אפילו שזכר היטב את יציאת מצריים.

    העניין שיהיה ניכר שזהו נר של מצווה, הוא גדר דין בצורת מעשה המצווה. לא כפשוטו שפשוט יידעו שהוא נר מצווה. לכן הוא צריך להיות בגוף המעשה וכפי שקבעו. ולא יעזור גם דבר הכי ברור, כגון שיתלה ליד הנר שלט שזה נר לשם מצווה.

    נניח שצריך שיהיה עץ לימון ולא עץ תפוז, אם ניקח עץ תפוז לא יעזור שנבשם אותו בריח לימון ונתלה עליו שלט שהוא לימון. צריך שזה יהיה משהו בגופו עצמו. כך אם קבעו גדר בגוף המצווה שיהיה ניכר בה שהיא לשם נר מצווה, ההיכר חייב להיות בגוף מעשה המצווה עצמו. ומה צריך לעשות כדי שגוף המצווה יהיה כמו שצריך זה רק לפי הגדרים שקבע מי שציווה על המצווה. ורק אז המצווה היא עץ לימון ולא עץ תפוז. דברים שמסביב כמו הברכה או חנוכיה וכיו"ב, הם כמו לשים שלט ליד עץ תפוז שהוא עץ לימון.

    אני מתנצל על האריכות. השאלה שלך היא מתוך הגיון ישר והיא נכונה. היא לא נובעת מטעות בניתוח או בידע. לא אמרת ששתיים ועוד שתיים זה חמש. אמרת שהם ארבע. אז לענות למה בכל זאת זה לא כך, זה לא קל. זה מסוג הדברים שמפנימים ומתרגלים אליהם במשך זמן ארוך של לימוד עם רב שמדריך ושקשה להסביר אותם בפעם אחת. כי הם תלויים בגישה ובצורת חשיבה נרכשת, ולא במשהו נקודתי מסויים שאפשר להסביר בפשטות.

    העניין חשוב גם מעבר לעניין הזה, ששאלות כאלה נשאלות בהרבה מקומות, וכגון למה לא מברכים על עישון שהרי נהנה, או על תשמיש המיטה, או למה מותר לאשה לצאת בפאה נכרית שנאה לה כמו שיער ואף יותר, וכיו"ב הרבה. שהכל מבוסס על הטעם לחוד בלי לדעת שהטעם רק נלווה לגוף הדין ולא שגוף הדין בנוי על הטעם.

סגור לתגובות.


%d בלוגרים אהבו את זה: