שימוש בחשמל בשבת (המשך) – בעניין כסא גלגלים חשמלי וגרמא בשבת

בס"ד

אבקש לשאול:
אני מרותק לכסא גלגלים חשמלי. ישנו פיקוד שבת של מכון צומת, שעלותו לכסא שברשותי – 12000 ש"ח ללא התקנה.
השאלה , האם כמרותק החפץ להגיע לבית הכנסת בשבת, מותר להשתמש בכסא ללא הפיקוד? האם המוגבלות מתירה לי זאת?
אשמח לשמוע על סוגייה זו.

בכבוד רב

.

– – –

.

שלום רב,
אני מאוד מבין את המצב, גם אני מרותק אם כי לא לכסא אלא למיטה. אם אתה שואל הלכה למעשה אני לא הכתובת המתאימה, שאלות שהן הלכה למעשה צריך לשאול מישהו שאתה מכיר אותו וסומך עליו.
אם זה סתם "לשמוע על הסוגיא" כדי להרחיב את ידיעותיך, כתבתי בפנים שבעיקר השאלה, לגבי הפעלת מעגל חשמלי, יש גדולים שמתירים ובראשם הגרש"ז אוירבך ז"ל, ולגבי השאלה אם מותר לנסוע על כלי כגון אופניים בעל הבן איש חי מתיר. ולדעתי הענייה נראה מסתבר יותר כהמתירים. וזה בתנאי שאין מנורות. אני מניח שגם אם יש אפשר להוציא אותן לפני שבת.

לעניין ההתקן של מכון צומת, אני לא מכיר את הדרך בה הוא בנוי, אבל אם הוא בנוי שכשלוחצים על כפתור ואז בדרך של גרמא נסגר מעגל חשמלי, למי שאוסר לסגור מעגל חשמלי אז גם באופן כזה יהיה אסור.
מלאכת זורה בשבת אסורה אע"פ שהפרדת הגרעינים מהמוץ היא בגרמא כמבואר בבבא קמא ס' א', ומלאכה שהותרה בגרמא בשבת היא כשיש שריפה מניח חביות מים וכשהאש תגיע לחביות הן יישברו והמים יכבו את האש כמבואר במסכת שבת ק"כ ב'.
וצריך ביאור מה החילוק בין זורה שאסור אע"פ שהוא גרמא לבין גרם כיבוי על ידי חביות שמותר כיוון שהוא גרמא.

החילוק בין גרמא בנזיקין שפטור לבין מלאכת זורה שאסרה תורה נאמר בבבא קמא ס' א' שהוא משום שבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה.
וכתב הרא"ש שם: "דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע"פ דלא הוי אלא גרמא בעלמא, בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י רוח".
אפשר לפרש שרק מלאכות שעיקר דרכן הוא תמיד בדווקא רק על ידי גרמא נאסרו אם עושה אותן בגרמא, וכגון זורה וצד וזורע וכו'. אבל מלאכה שאין עיקר דרך עשייתה בדווקא על ידי גרמא, אם עושה אותה על ידי גרמא יהיה מותר. וכן יש שרצו לפרש בדעת המגן אברהם על אורח חיים סימן רנ"ב סעיף קטן כ'.
אמנם הסברא נותנת שרק במניח חביות והאש באה אליהן, שהאדם אינו עושה בעצמו פעולה של כיבוי כלל ועיקר, אז הותר בשבת משום גרמא. אבל כל שעושה בעצמו את המלאכה אסור אע"פ שלעניין נזיקין היה נחשב גרמא, כיוון שניחא ליה ונתקיימה מחשבתו. וכך דעת האחיעזר חלק ג' סימן ס'. שהרי הגמרא חילקה בין נזיקין לשבת משום שבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, ולא משום שיש עניין מיוחד במלאכת זורה. וכן כתב רש"י שם, "מלאכת מחשבת – נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו", ומשמע שכל שעושה ונתקיימה מחשבתו אסור, ולא רק במלאכה שנעשית תמיד דווקא בדרך של גרמא. ועיין עוד באחיעזר שם שהביא תמוכות לדרך זו ולעניות דעתי כך העיקר.
ועולה מזה שאם אחרי ההתקן של מכון צומת עדיין נשאר שלוחץ על כפתור וכתוצאה מכך נסגר מעגל חשמלי, זה יהיה אסור למי שאוסר סגירת מעגל חשמלי ואין תועלת במה שיש בפנים איזה מנגנון שנעשה על ידי גרמא, כיוון שנתקיימה מחשבתו וניחא ליה, וגם אם יש השהיית זמן בין הלחיצה על הכפתור לבין התחלת הפעולה אני לא רואה שיש בזה חילוק, שאין זה דומה למניח חביות ששם אינו עושה פעולת כיבוי על האש כלל. הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה שהמנגנון שלהם יתיר יותר ממה שממילא זה מותר, היא רק אם המנוע פועל רצוף מערב שבת עד מוצאי שבת, ורק יש מנגנון מכאני שמנתק את פעולת המנוע מהגלגלים כמו שבמכונית יש הילוך ניוטרל. ואז לשלב להילוך סרק או הילוך שמניע אין בו צד איסור כלל.

אם אתה מפעיל את הכסא בדרך שינוי, וכגון ללחוץ על הכפתור בגב היד או במרפק או בפה, לחולה שאין בו סכנה מותר לעשות בדרך שינוי ואף אם אין זה לצורך ריפוי אלא רק סתם צורכו של החולה, עיין בזה בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף י"ז במשנה ברורה ובמפרשים. [ונראה עיקר שאין להחמיר בזה משום נסמך למלאכה ואכמ"ל]
אמנם בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"א סעיפים ט"ו ט"ז, לא התיר שבות מדרבנן לקיטע שרוצה לצאת בקב לרשות הרבים מדין חולה שאין בו סכנה אלא התיר רק היכן שאין חשש שיבוא לטלטל (מדין הוצאה מרשות לרשות ברוב המקומות יש עירוב, וגם כשאין עירוב מותר לפי המבואר שם במקרה כמו שלך). אבל לעניות דעתי אין משם ראיה כלל שקיטע אינו מצב שמחשיב כחולה שאין בו סכנה, ששם השולחן ערוך עוסק רק בדיני טלטול ולא בדיני רפואה. ואם יש קיטע שאין לו כאבים ומחושים ואין לו כאב נפשי על שאינו יכול לצאת מחצירו לרשות הרבים ולבוא בין הבריות, באמת באופן כזה לא מותרים לו הדברים שמותרים לחולה שאין בו סכנה. אינני מכיר את המקרה המסויים שלך, אבל ברוב הגדול של הפעמים מצב כזה כרוך גם בכאבי גוף ונפש שבוודאי יש בהם דין חולה שאין בו סכנה.

אם אתה מפעיל בדרך שינוי לכל הדעות אין בזה איסור מדאורייתא, ואז כיוון שהגרש"ז אוירבך וסייעתו סוברים שאין איסור בסגירת מעגל חשמלי יש מקום לסמוך עליו גם ללא שמכריעים באופן מוחלט כמוהו אלא מחשיבים זאת לספק.

יש אולי עוד דרך. אינני מכיר את הכסא ואת הצדדים הטכניים ולא בטוח שזה מעשי, אני רק מציע כיוון מחשבה ואולי תוכל עם תוספת מחשבה לגרום לו להיות מעשי.
אם מפעילים את הכסא לפני שבת, ומניחים אותו על הגבהה כלשהי כגון שרפרף או כל דבר שאינו מוקצה, כך שהגלגלים מסתובבים באויר, וכשרוצים לנסוע מסלקים את ההגבהה והכסא נוסע, זהו וודאי מותר לכתחילה גם לפי כל צדדי החומרא. רק שמן הסתם עד הבוקר הסוללה תיגמר.
אינני בקי כלל בחלק הטכני של הכסא, אני רק מציע כיוון מחשבה, אם יש לכסא כבל שמחובר לסוללה והוא תקוע בשקע חשמלי כדי לטעון אותה, אם אתה בערב מניח את הכסא פועל על הגבהה וגלגליו מסתובבים באויר והכבל בתוך השקע [ועל ידי זה אין הסוללה נגמרת], ובבוקר אתה מוציא את הכבל מהשקע, מסלק את ההגבהה ונוסע, אפשר להתיר באופן כזה גם למחמירים.
שהרי הכבל רק טוען את הסוללה ובסילוקו מהשקע לא נפסקת פעולת מעגל חשמלי שהיה "נותן חיים" למתכת ומפעיל פעולת המכשיר, אלא רק מפסיק את טעינת הסוללה שבזה אין חשש לכל הדעות, ועדיין למכשיר יש חשמל מהסוללה, והמכשיר פועל כמקודם ואין בהוצאת הכבל בעייה.

אם רוצים להדר אפשר להוציא את השקע על ידי שינוי כגון כשגב היד מופנה לכיוון השקע ואוחזים אותו כך בין האצבעות (שאז מסתלקים מכל חשש דאורייתא).

במחשבה שנייה, אם רוצים שההיתר יהיה עוד יותר "חלק", אפשר להניח את הכסא על הגבהה וגלגליו מסתובבים באויר מערב שבת וכאמור, והכבל של הטעינה בשקע החשמל כדי שלא תיגמר הסוללה. יש שעון שבת שבת שיש בו מצד אחד תקע ומצד שני שקע. אפשר שכבל הטעינה יהיה מחובר עם שעון כזה לשקע שבקיר ולכוון את השעון שינתק את הזרם מעט לפני הזמן שאתה רוצה להשתמש בכסא, ואז אחרי שהשעון כיבה את החשמל אין שום בעיה כלל להוציא את השקע ולסלק את ההגבהה ולנסוע בכסא.

במהלך הנסיעה להגביר ולהאט את המהירות אם אין בזה פתיחת מעגל וסגירת מעגל חדש מותר גם לפי החזון איש. אני לא יודע אם זה מעשי לנסוע בלי לעצור תוך כדי הנסיעה, בהנחה שכל עצירה מכבה לגמרי את החשמל. אולי אפשר להאט מאוד ואז לאחוז את הגלגלים בידיים בכח ולהגיע לכמעט עצירה. וכשמגיעים יהיה צורך שוב להניח את הכסא על הגבהה כלשהי שלא ימשיך לנסוע.
אם צריך טעינה בבית הכנסת כדי שיהיה אפשר לחזור, אם יש שקע עם שעון שבת ועל ידי השעון הוא מנותק, ורק אחרי שהגעת והכנסת את התקע לשקע הזה, אז שעון השבת מדליק אותו, באופן כזה זה דומה לגרמא של חביות ומותר.

וכאמור לפי החזון-איש מותר להכניס לשקע לצורך טעינה גם בלי שעון שבת, שאין לפי שום דעה איסור בעצם מה שנסגר מעגל חשמלי, אלא מה שהמתכת נכנס בה כאילו רוח חיים על ידי החשמל והיא נעה או מתלהטת יש בזה משום בניית כלי או מבעיר. אבל כשמכניס לשקע לצורך טעינת הסוללה לא נעשה על ידי זה פעולה של מתכת ולא התהפכה מתכת לחיים, ולא נעשה כח שרואים אותו פועל שאפשר לדמות לאש, ואין בזה צד איסור גם לחזון איש וסייעתו שמחמירים.

הסברות לאסור הפעלת מעגל חשמלי, אם משום מכה בפטיש ובונה או משום מבעיר, לגבי ניתוק מעגל הן הרבה יותר חלשות ויש צד גדול שגם מי שסובר אותן יאסור רק להפעיל ולא לנתק, ואם מנתקים על ידי שינוי שאז הוא מדרבנן יש מקום גדול לצרף את זה לקולא. כך שאם זה מנחה אפשר בבית הכנסת לכבות בשינוי ולהדליק אחרי צאת השבת.

הרעיון של הגבהת הכסא כשהגלגלים ממשיכים להסתובב הוא בעצם הרעיון הבסיסי של לשלב להילוך ניוטרל בדרך מכנית. אני מניח שמכונאי יוכל להתקין במנגנון שמעביר את ההינע מהמנוע לגלגל איזשהו חלק שמאפשר לנטרל ולשלב את התנועה באופן מכני על ידי הפעלת ידית וכיו"ב, בלי עלות גבוהה (אולי לחבר קלאץ' של טוסטוס או משהו כזה…). כך יהיה אפשר תוך כדי הנסיעה לעצור לפני כניסה לצומת וכיו"ב ולהמשיך לנסוע בלי לכבות ולהדליק את החשמל. כאמור להגדיל את המאמץ של המנוע אין בזה בעיה גם להחזון איש, וגם משום ניצוצות אין לחשוש לפי שום דעה כמו שהארכתי בפנים. ולגבי טעינה אפשר עם שעון שבת. זו תהיה דרך מותרת לכתחילה לגמרי ולמהדרין בלי שום צד חשש, הרבה יותר מהמנגנון של צומת.

ושוב כמובן כל זה הוא רק מחשבות לגבי לימוד הנושא ולא במקום לשאול רב שאתה מכיר.

שנה טובה ומתוקה וכל טוב

מודעות פרסומת

2 תגובות to “שימוש בחשמל בשבת (המשך) – בעניין כסא גלגלים חשמלי וגרמא בשבת”

  1. י.ל Says:

    בס"ד

    תודה על תשובתך המהירה והמפורטת. ברשותך אבקש להבהיר מס' פרטים לגבי הכסא הממונע, ואשמח לקרוא תגובתך.

    לכסא הגלגלים יש גו'ייסטיק וכפתורי הפעלה: לחיצה על כפתור מדליקה את המנוע וכן נורת ביקורת {מצב טעינה} ונורה שלצידה שני כפתורים , אחד הגברת מהירות והשני האטת מהירות. כך שניתן מראש לקבוע מהירות. ידית הגו'ייסטיק דחיפה קדימה נסיעה , דחיפה לאחור נסיעה אחורה וכן לצדדים. על מנת לעצור משחרר את היד מהגו'ייסטיק, והכסא נעצר אוטומטית {אלקטרומגנטי}.
    בעת דחיפת הידית קדימה נשמע קליק, ואם הדחיפה עדינה הכסא לא יזוז.
    חשוב לציין כי ברגע ששחררתי את היד מהידית הכסא נעצר ולאחר מס' דקות ללא פעולה נכבה אוטומטית. כמו כן, בחלק האחורי של הכסא ישנם שתי ידיות אחת לכל מנוע, ואם ברצוני לדחוף אותו מוזיזן הצידה ברעיון של ניוטרל.

    עדיין לא התקנתי מנגנון של מכון צומת, ואני שואל בתמימות וסהדי במרומים:
    כ-6 שנים אני בבית ופעמים בודדות היגעתי לבית הכנסת. בני כיום בן 14, וכל שנים אלו הלך לתפילות לצד אבי.
    כסובל ממחלת CRPS וכן פגיעות עצביות נוספות, נאלץ להתמודד עם כאבים בלתי נתפשים, נוטל נרקוטיקה כבידה ומושתל שתי אלקטרודות בעמוד שידרה וקוצב, הנותנות פולסים וגירוי עצבי להקלה בכאב. אהבתי מקטנות זה בית הכנסת, ועניין זה מייסר אותי מאוד. הצעות כי יקחו אותי בכסא רגיל {לא ממונע} מתסכלות אותי ומרגיש כי איני שווה כלום. לעומת הממונע הנותן תחושה עדיין אני מניע את עצמי.

    במנגנון של צומת יש כפתור שמוזז טרם כניסת השבת, גורם לכך שהמנוע יעבוד כל השבת ללא הפסקה, אך במטח נמוך. בעת לחיצה על כפתור ההדלקה יש גרמא ולאחר שתי דקות לערך נדלקות המנורות, ודחיפת ידית הגו'ייסטיק מגבירה את המתח והכסא זז. המנגנון מבטל את העצירה האוטומטית בעת עזיבת הידית, צריך לקחת בחשבון לשחרר זמן מה לפני מקום הרצוי, וישנו כפתור "בלם חירום" ע"י הוזזתו הכסא נעצר אך לא מיידית.

    למען האמת איני מחפש מי שיתיר לי להשתמש ללא מנגנון צומת, אלא באמת ללמוד את הנושא המאוד מורכב.

    בזהירות אספר כי פגשתי שני אנשים בני תורה שלהם כסא כמו שלי בדיוק, ולטענתם שאלו את הרב מוצפי וקיבלו תשובה חד משמעית שמותר להם להשתמש בו ללא מנגנון, כמובן שמדובר למטרת תפילה בבית הכנסת. אני שוב נזהר, כי לא שמעתי זאת מהרב מוצפי עצמו, ואיני יודע דעתו.
    מקרה נוסף, יהודי חרדי מהמרכז סיפר לי כי שאל רב במקרה מיהדות תימן {כמוני}
    והרב שאל אותו "אינך מסוגל ללכת כלל? השתמש בשבת ללא חשש".

    אני מאוד מבולבל, והייתי שמח אם תרחיב את היריעה לאור מה שכתבתי לעיל.
    אבקש לצרף קישור לאתר מכון צומת ובו הסבר קצר על המנגנון.
    בתחילת ההסבר מסופר על הרב אויירבך זצ"ל אשר התיר לאישה להשתמש בכסא ממונע גם ללא מנגנון. ואם גדול תורה לכל הדיעות פסק כך, אזי מדוע צריך מנגנון?

    קישור לאתר צומת: http://www.zomet.org.il/?CategoryID=248&ArticleID=86&Page=1

    מחילה על אריכות דבריי, אך אני משוכנע כי כאבי וצערי ניכר
    שנה טובה ובריאות איתנה

  2. נראה לכאורה Says:

    שלום לך,
    כואב לשמוע על הייסורים, ואני כולי תפילה שה' ישלח רפואה שלמה ולא תדע יותר שום מכאוב, ומה שכבר היה בעבר יתן פרי שתורה וארץ ישראל ועולם הבא אינם נקנים אלא ביסורים, וכמו זיתים שהם מרים ושכשכותשים אותם יוצא השמן הטוב כך היסורים יכולים להוציא את הטוב שבאדם אם התקבלו באהבה ולא במרד.

    לגבי הבלבול שאתה מתאר, שמעתי פעם סיפור על הרב זוננפלד ז"ל, רבה של ירושלים לפני כמעט מאה שנה, שילד נכנס לשאול אותו על דם בביצה, הוא ביקש ממנו קודם לצאת, וכשהיה מחוץ לדלת אמר לו שהדם מטריף את הביצה. לשאלת מי שהיה שם הסביר שפעם הוא אמר לילד שהביצה טריפה והילד מייד זרק אותה על הרצפה…

    הרגש הזה שולט באנשים ככל שהם רחוקים מלימוד תורה בעיון, ומוסדות שרוצים לשרת ציבור רחב מנסים להתאים את עצמם גם לרגשות מהסוג הזה כדי לצאת ידי חובת כולם. יש הכשר בד"ץ על אקונומיקה כי אנשים מפחדים לקחת מהמדף אריזה שאין עליה סמל של "הכשר", וכן מפרסמים לפני פסח רשימת תרופות שאין בהן חמץ כי אנשים מפחדים מהמילה "חמץ", ומהרעיון שייכנס לפיהם חמץ, למרות שאין בזה שום סרך של חשש הלכתי, ועוד דוגמאות כאלה לאין מספר.

    בעיני הרגש הזה הוא ביטוי יפה של יראת שמיים כשהוא מתבטא בטבעיות ובתמימות, רק שלדעתי היום הוא משרת מגמה בציבור החרדי [הוא הציבור שאני מכיר, אינני יודע מה קורה במקומות אחרים] של החלפה הדרגתית של התורה שקיבלנו בהר סיני לתורה אחרת שבנויה על רגש דתי קיצוני אלים וחשוך. לכן בדרך כלל כשמגיעים לנדונים כאלה אני מביע דעה שאין לסטות מההלכה לא לקולא אבל גם לא לחומרא היכן שאין לזה יסוד.

    אבל זה רק כשמדובר בהלכי רוח כלליים, במקרה שלך חשבתי שאם מדובר באדם פרטי שמרגיש מה שהוא מרגיש, אין מקום להתווכח עם מה שאתה מרגיש אלא לנסות לעזור כפי יכולתי מתוך כבוד להחלטות שלך באיזו דרך לבחור מבחינת כמה להחמיר. מההסתכלות הזו נבע מה שכתבתי מקודם שניסיתי לחפש דרך איך לעשות שלא יהיה שום מקום לפחד ממילים כמו "חשמל בשבת" וכיו"ב. רק שכמובן לא היה לי מושג באיזה מכשיר מדובר וחשבתי לתומי שזה משהו פשוט כעין אופניים שהרכיבו עליהם מנוע חשמלי וכיו"ב.

    מבחינה הלכתית אני בכוונה נמנע מלומר שאפשר לסמוך על הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ז"ל ורוב הפוסקים שסוברים כמוהו שמתיר חיבור מעגל חשמלי בשבת, כיוון שלדעתי באמת כך ההלכה לאמיתה ואני לא רוצה לפסוק לפי מה שהעליתי להכריע כיוון שכתבתי את זה למי שלומד בעצמו וכסברא בלימוד ולא כדי לפסוק הלכה למעשה. אבל כמובן אם אתה רוצה לסמוך על דעה זו שהיא דעת גדולים ורבים בוודאי לא אני הוא שיתנגד.
    לדעתי גם להחזון איש וסייעתו שאוסר הפעלת מעגל חשמלי בשבת, לגבי הכיבוי אין בכלל בעיה כי לפי מה שתיארת לא אתה עושה פעולה של כיבוי אלא זה נכבה מעצמו אחר כך, וזה דומה למעמיד חביות עם מים והאש מגיעה לחביות והמים מכבים את האש שזה מפורש בגמרא להיתר.
    וגם כאמור סברת החזון איש וסייעתו שייכת יותר בהפעלה והרבה פחות בכיבוי.
    אם את ההפעלה עושים בדרך שינוי, למשל להפנות את גב היד לכיוון הכפתור וללחוץ עליו עם מרפק האצבע וכיו"ב, אז גם להחזון איש בוודאי מותר משום דין חולה שאין בו סכנה, וגם כיוון שבאופן כזה לכל הדעות אין כאן איסור מדאורייתא, אז בוודאי אני לא רואה מקום להימנע מלסמוך על הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ז"ל.

    לגבי הנורות, במנורה שיש בה חוט להט שמתחמם ומתלהט ומפיץ אור, מה שהחוט מתלהט יש בזה מלאכת מבעיר אש, לא בגלל הפעלת החשמל אלא בגלל שהחוט עצמו נחשב אש כמו כל אש רגילה. ובלשון הגמרא זה נקרא גחלת של מתכת.
    אם יש בכסא נורה שמשמשת להאיר את הדרך בלילה, או נורה אדומה מאחורה כדי שיראו אותך בלילה, בהדלקה שלהן יש מלאכת מבעיר אש. נורות כאלה צריכות החלפה מדי פעם ולכן מן הסתם אפשר לפרק אותן בקלות.
    נורות שנעשות רק כדי לסמן אם המכשיר כבוי או לא, או נורות כמו אלה שמורכב מהן מסך המחשב, וכיו"ב, אינן דומות לאש, ואין בהן גחלת של מתכת שמתלהטת ודומה לשלהבת אש, ולכן אין בהן איסור משום מבעיר, ועל הצד שמותר להפעיל חשמל מותר להפעיל גם אותן.

    לכן אני לא רואה כאן שום מקום מבחינת ההלכה להחמיר ולהימנע מלהשתמש. ולא רק לתפילה אלא גם סתם לטייל קצת. ונראה לי שהמנגנון של צומת הוא רק למי שיש לו פחד רגשי מצירוף המילים חשמל ושבת ורוצה לקבל חותמת "מוסמכת" שהוא "כשר", על דרך "הכשר" לאקונומיקה וכיו"ב.
    אני לא אומר כלום לגבי מכון צומת כיוון שאני לא מכיר אותו, אבל לגבי מערכות כשרות שאני מכיר את פעולתן מפנים, העובדה היא שרוב רובן של ההכנסות הכספיות נובעות מחומרות שאין להן שום שחר מבחינה הלכתית ולא כתובות בשום מקום, ואפילו לא ראש מערכת הכשרות חידש אותן אלא צמחו באופן פראי "מהשטח" וקיבלו אישור מראש מערכת הכשרות רק לאחר מעשה, והן ממשיכות להתקיים רק משום שהציבור הרחב מפחד ממילים עם צליל "לא כשר", ולרבנים אין סיבה לצאת נגד דבר שלא נראה כפרצה ביראת שמיים ומחזיק כלכלית מוסדות ענפים, ורואים בזה כעין מס שהציבור משלם על החזקת מוסדות תורניים.

    לגבי מכון צומת עצמו, אני לא בקי כלל בפרטים ולא מכיר מקרוב, אבל ידוע לי שהיו וישנם גדולים שהתנגדו להקמתו ולפעולתו, ובאופן כללי הוא פועל באופן עצמאי ועל דעת עצמו, והוא מייצג רק דעה של כמה אברכים שחלק מהם הם למדנים וידענים ומבוגרים ומשום כבודם ראוי לקרוא להם "רב", אבל בהחלט זה לא משקף דעה של שום פוסק או רב בעל משקל ודעת תורה. כך שעצם המילה "מכון" ומה שיש מכתבי המלצה ואתר יפה לא צריך לגרום לך לחשוב שיש לזה משקל כלשהו מבחינת דעה תורנית על הנושא. ואם רב יאמר לך שזה מותר אני לא רואה שום סיבה להרגיש בלבול רק בגלל מכון צומת.
    אני לא בא לומר שהם מטעים או פועלים ממניע לא כשר כלשהו, שהרי הם בעצמם מביאים שהגרש"ז התיר, רק שמכיוון שיש ביקוש בציבור הם מספקים מענה לביקוש ותו לא, וזו לא אחריותם ותפקידם לחנך את הציבור ולומר לו איך לנהוג, אבל העובדה שיש לזה ביקוש בציבור הרחב לא מעידה שיש סיבה תורנית כלשהי לביקוש הזה.

    יש משהו מיוחד בחשמל בשבת שגורם לאנשים להרתע במיוחד מבחינה רגשית. אני רואה את זה מכך שעל מה שכתבתי הגיעו הרבה תגובות בוטות וחלקן אפילו מאוד אלימות מבחינה מילולית. ברור לי שאם למשל הייתי כותב על פתיחת פקק של בקבוק בשבת או בעניין העירוב וכל כיו"ב, גם לו הייתי מעלה צדדים להתיר נגד דעת גדולי אחרונים, לא הייתי מקבל אפילו חלק קטן מהתגובות האלה.
    יש הרבה מהלכות שבת שמקובל בציבור החרדי להקל נגד דעת החזון איש ועוד הרבה מגדולי הדור גם כשנוגע לאיסור דאורייתא, וכגון לגבי זמן יציאת שבת ועירוב והחזרת תבשיל לפלטה ובישול בכלי שני ועוד הרבה מאוד, ודווקא על הנושא הזה של חשמל יצא הקצף בחריפות עצומה, והוא נעשה לסמל לחילול שבת, ולאווירת חול בשבת, כמו שחזיר נעשה לסמל למאכלות אסורות. מנימת האלימות שיש בדברי המייצגים רגש זה אני לא מרגיש שיש לזה מקור מצד הקדושה אלא להיפך, מצד הקנאות הפסולה. ממילא ברור לדעתי שלא כדאי לשלם סכום גדול רק כדי לצאת ידי הרגש הזה. וגם לו היה בחינם אני לא רואה שכדאי לעשות דברים בלי שייכות להלכה רק בגלל פחד ואווירת הרחוב. ואם שמעת על רב שמקובל עליך שמתיר ורק אתה לא רוצה לסמוך על השמועה, אני לא רואה שום סיבה למה שלא תשאל אותו בעצמך ותעשה כדבריו, ולמה שיהיה בזה מקום לבלבול ולבטים. בשביל זה יש רב שאתה יכול להשאיר לו להתבלבל למה עושים מנגנון אם מותר גם בלי המנגנון, ולא לקחת את השאלות הכאובות האלה על גבך וחשבונך.

    .
    כל מה ששומרי התורה יודעים ומקיימים לגבי שבת בזמננו הוא רק מה שנאמר בדברות השניות שמור את יום השבת, צד ה"לא תעשה", אבל מה שנאמר בדברות הראשונות זכור את יום השבת, צד ה"עשה", כמעט שום אדם לא יודע מה זה ואיך מקיימים את זה ומה הפרטים ההלכתיים של זה, וזה חילול עיקר השבת מצד ביטול מצוות עשה שבה. ובמקום ללמוד ולעבוד ולשפר היכן שבאמת צריך, יוצאים להילחם כאילו כל אוירת השבת תלויה רק אם יפעילו חשמל, ולא במה ירגישו וכיצד יתנהגו כלפי השבת. והרי ממילא כל דבר מותר להפעיל מלפני שבת או על ידי שעון שבת ואין שייכות להיתר להפעיל בשבת עצמה לבין מה בוחרים להפעיל ומה לא משום אוירת השבת.
    לדעתי שורש הקצף הוא מאותם כוחות נפש שממנו באות רוב ההפגנות ושאר אלימות, שהוא מאותו מקום שבא כל סכסוך על שליטה ושטח כמו בין הסרבים לקרואטים וכל כיו"ב, או בין ליטאים לחסידים לספרדים, או בין הפלגים בתוך מחנות אלה, וכשמכסים על זה בכיסוי דתי כמובן נעשה הכל כאילו מקודש. וחשמל בשבת נעשה סמל במלחמה הזו כמו לסגור כביש פלוני וכיו"ב, כיוון שהוא דבר בולט בהבדל בין מחנה זה למחנה השני יותר מפתיחת פקק של בקבוק או הקפדה בהלכות עירוב וכיו"ב, ולכן כה רב הקצף סביבו. הפלגתי בדברים כלליים שלא מכוונים כלל לשאלתך, רק כיוון שהנושא עלה והצטברו דברים על ליבי לנוכח התגובות המתלהמות ששולחים, הוספתי את זה כהערה כללית למי שקורא.

    כל טוב, ושוב שנה טובה של רפואה שלמה ושמחה שלמה.

התגובות סגורות.


%d בלוגרים אהבו את זה: