קטעים ממכתבים בעניינים שונים – ג'

בעניין סתירות בין התורה למציאות

.

במדרש בראשית נאמר שהתורה היא כמו תכנית אדריכל של העולם, הסתכל בתורה וברא עלמא. התורה היא העולם כשהוא במישור של הצורות הטהורות הכלליות הנקיות והמדוייקות. העולם החומרי הוא ביצוע של התכנית הזו בחומר. וחלק מעבודת ביצוע זו הופקדה בידי בני האדם, וזה לא תמיד מושלם ומדוייק. הקב" הלא ברא את העולם החומרי בהתאמה מושלמת לתוכנית האדריכלית כדי להותיר לנו מקום לעבודת השם שנשלים בעצמו את מה שלא מושלם. כעין שברא את האדם עם עורלה.
אם למשל בנאי רואה במקום מסויים בקיר הבניין איזשהי פרצה לא ברורה חסרת צורה שיש בה גיבוב אבנים שחלקן שבורות וסדקים וטיח מתפורר. הוא מביט בתכנית האדריכל ורואה שבמקום הזה אמור להיות חלון מרובע היטב.
התכנית האדריכלית לא אומרת לו מה המציאות שהוא רואה מול עיניו שהיא של כל מיני שברי אבנים מגובבות. בתכנית משורטטים קוים ישרים דקים ושלמים.
התכנית גם לא אומרת לו הוראות מעשיות מדוייקות, קח את האבן השבורה מכאן ותניח אותה כאן ואחר כך את האבן השנייה וכו'.
הוא צריך להבין לבד מה עומד לפני עיניו, כמה אבנים יש ואיך הן שבורות ואיך הן מגובבות זו על זו. הוא גם צריך להבין לבד איך להפוך את גיבוב האבנים הזה לחלון רבוע היטב, ולזהות לבד איך מה שהוא רואה בבניין החומרי תואם לתכנית כדי שיידע איפה המקום המדוייק לקבוע בו את החלון.
התורה רק אומרת תעשה פה חלון יפה. מה קיים כאן כרגע ואיך מביאים מכאן למצב של חלון יפה זה הסתכלות אנושית ושיקול דעת אנושי. האדם אמור לשקול את זה לבד כי כל אחד נברא כדי שהוא בעצמו יעבוד את בוראו וישא באחריות על שכרו או עונשו. אם הוא מתקשה ונזקק לעצת מישהו נבון ובקי יותר, הוא מתייעץ עם רב או מומחה אחר. הרב יש לו מעמד של רב ושייך לגביו כבוד חכמים ואמונת חכמים, רק לגבי השאלה איך לפענח את מה שכתוב בתוכנית. לגבי זה הרב הוא מהנדס מומחה שיודע לקרוא תוכניות של אדריכל ולומר לו האם רשום כאן חלון או דלת.
אחרי שהוסכם שרשום כאן חלון, כעת יש שאלה מעשית איך מתעסקים עם שברי האבנים ומפנים אותם ומרכיבים מהן את החלון כמו שצריך. זו כבר לא שאלה של לימוד בתורה והבנת תורה אלא שאלה מעשית בחיים. לגבי שאלה כזו רב הוא כמו כל אדם מבוגר ובקי ונבון שאפשר להתייעץ איתו. רק אם הוא באמת מבין בזה והאחריות הסופית היא תמיד של מי שאחראי על בניית החלון והוא קובע בעצמו בקול איזו עצה לשמוע.
אין דבר כזה שכתוב בתלמוד האם להשקיע במניות אלה או אחרות. התלמוד לא מדבר על מניות. הוא אומר יסודות כלליים על ממונות. השאלה איך להבין את שוק המניות או הנדל"ן על פרטיו, ואיך מתוך כל הסבך הזה לזהות את המעשה שיתאים לעקרון הכללי של התלמוד, כל זה הוא ניתוח אנושי בשכל אנושי ורב יכול בהחלט לטעות בו. זה לא שהרב קורא בתלמוד שצריך לקנות דווקא את הקרקע הזו ואז אם זה הסתיים בהפסד יוצא שיש סתירה בין המציאות לתלמוד. בתלמוד רק כתוב שהתורה חסה על ממונם של ישראל ושנכון לקנות בזול דבר שאחר כך יתייקר. השאלה האם קרקע מסויימת זו תתיקר או תוזל לא כתובה בתלמוד. וזה בעקרון, הוא לא ספר שמתאר את המציאות החומרית, הוא לא ספר כלכלה או מדע כלשהו. זה חילול התורה לחשוב כך. הוא רק כללים איך דברים אמורים להיות ואיך בני האדם אמורים לנהוג. הוא ספר מצוות דתי שמדבר על עבודת השם בלבד.

מנקודת מבט כזו לא ייתכן שהתורה תגיד דברים על המציאות שסותרים למה שאנו רואים. כי אנחנו רואים את המציאות החומרית הלא שלמה ולא מתוקנת כמו שהיא עכשיו. התורה אומרת את המציאות כמו שהיא אמורה להיות לפי יושרה כשהיא בתיקונה בהתאמה מוחלטת עם עולם הצורות העליונות. התורה מלמדת אותנו לאיזה מצב אנחנו צריכים להביא את המציאות, היא לא אומרת מה עכשיו המציאות שמול עינינו.

יש רק מעט מאוד מקרים שיש בתורה אמירה על המציאות החומרית כמו שהיא שמניחה אפשרות לסתירה בין דברי התורה לבין מה שאנו יודעים מחכמת המדע.
וכבר דנו הרבה במקרים הבודדים האלה.
יש למשל שאלה שבגמרא נאמר שיש כינים שנוצרות מהזיעה ולפי המדע היום הן נולדות מביצה של אמן. נאמרו בזה יישובים רבים ושונים על ידי גדולים, ולעניות דעתי יש מהם שנכנסים היטב לאוזן. על פי דרכי חשבתי על יישוב אחר שמתאים למה שניסיתי לומר.
אם התורה היא תוכנית אדריכל של העולם, בתוכנית כזו אין רצון לתאר את הגוון והטקסטורה של כל אבן. יש רק קווים דקים ישרים שמתארים את הצורה. עולה מזה שאין רצון בתורה ללמד אותנו ידיעות על הטבע החומרי של כינים. היא רק באה לומר את הלכות שבת.
כל ההלכות הן דיבור עם בני אדם, באופן הפשוט התמים שלהם, של אדם רגיל מהשוק שהוא לא מדען ולא מצוייד בכלים מדעיים והשכלה מדעית. לא צריך להיות מדען כדי לקיים את התורה. התורה דיברה אל בני האדם בשפת בני האדם. זה לא רק השפה המילולית, אלא זה כולל את התפישות והידיעות של בני האדם. התורה דיברה אל בני האדם לפי מה שהם באופן טבעי ופשוט תופשים בלי חקירות מדעיות. הקדמונים היו בעלי תפישה ישרה וחכמה אבל לא עם מדע מפותח כמו בימינו. לפי תפיסתם כינים נוצרו מלכלוך. כשהתורה דיברה איתם היא דיברה לפי הכרתם ותפישתם, ולפי זה נקבעו גדרי ההלכה. והתורה רק דיברה על הלכות שבת ומי שמצווה בהלכות שבת הם בני אדם פשוטים שאינם מדענים ולכם הדיבור איתם וקביעת גדרי ההלכה שמופנים כלפיהם הם בהתאם לזה. זה מבוסס על מה שכתבתי שהתורה היא לא ספר מדע ולא באה לתאר את העולם החומרי אלא רק את ההלכות.
לכן היא גם מדברת על כך שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, כי כך היא תפישת אדם טבעי פשוט שאינו מדען, וכן בהרבה מקומות.
גם אנחנו שיודעים מדע הרבה, קיום התורה שלנו צריך להיות מתוך הצד האנושי הפשוט התמים והחם של בסיסיות האנושית שלנו ולא מהצד המתוחכם והמדעני והשכלתני והקר שלנו. אנחנו צריכים לגשת את התורה כאנשים פשוטים ותמימים, כמו כשהיינו ילדים, עם הילד שבתוכנו, שזה מי אנחנו באמת, שזה מי שהקב"ה אוהב בנו ועם החלק הזה שבנו הוא רוצה לדבר, עם הילד שבנו שלפי ראייתו כינים נוצרות מליכלוך והשמש מקיפה את הארץ.

אולי אפשר גם להרחיק לכת ולהעלות השערה בעייתית שכמובן מאוד ייתכן שאין לקבל אותה, שששת אלפי שנה הם הגבול של הזכרון האנושי הקולקטיבי כי מאז התחילה ההיסטוריה של התרבות האנושית שמועברת מדור לדור בשפה וכתב. ולפי זה בדעת בני אדם פשוטים שאינם מדענים אז התחיל העולם. כיוון שאין מסורות מקודמינו מעבר לזה. וכיוון שהתורה באה להורות לבני אדם פשוטים על קיום המצוות לפי מושגיהם הפשוטים ולא להיות ספר מדע או היסטוריה, היא מדברת איתם לפי ידיעותיהם ותפיסתם הפשוטים.

בדומה לזה הגדר ההלכתי של איסור אכילת שרצים הוא רק לפי מה שבן אדם פשוט רואה, ואין חיוב לחקור ולהסתכל בזכוכית מגדלת ועם ידיעות בזואולוגיה כדי למצוא חרקים זעירים שאינם ידועים לבני אדם פשוטים, וכמו שהורו הרבה מהגדולים (בעצמי שמעתי את רבי חיים גרינימן מתיר לאכול תותי שדה ואכל בעצמו, אחרי שהרב ויא גילה שמסתתרים בהם חרקים זעירים שאפשר לראותם בעין, אבל הם נראים בעין רק למי שבקי ויודע שהם שם וכיצד לצפות בהם). וכן לגבי אתרוג ידוע מהחזון איש והגרש"ז שאמרו לבדוק נקודות רק בראיה רגילה, בלי עיון מוגזם ובלי זכוכית מגדלת. כי ההלכה נאמרה לבני אדם פשוטים לפי תפיסתם הפשוטה ובלי חקירות מיוחדות וכלים מיוחדים כמו זכוכית מגדלת.

לפי מהלך כזה לעניות דעתי לא נשאר מקום כלל לשאלה על סתירות בין התורה למציאות.


		
מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: